<h1>קי"ג ע"א</h1>
<h2>דף קכה:</h2>
אמר רב פפא הלכתא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. אגב דבעי למפסק אין הבכור נוטל פי שנים במלוה פסק נמי הא מילתא אע"ג דלית בה פלוגתא. וי"א שבא ללמד שאין הבעל נוטל בראוי כעין מעשה דסבתא. ולענין שבח שהשביחו נכסי אשתו אחר שמתה קודם שהחזיק בהם הבעל, פשיטא שהוא שלו, שהרי אין שם יורש אלא הוא, וכיון שירש הקרקע השבח שלו. ואפילו אם יש שם שנים ושלשה שירשו בנכסים הללו עם אשתו, ולא חלקו והשביחו הנכסים אחר שמתה אשתו קודם חלוקה, הבעל נוטל חלקו בשבח, שהרי אין אחר יורש עם הבעל בגוף השדה בחלק אשתו. וכיון שאין שאר היורשין יורשין עמו בגוף דנכסים דחלק אשתו, אין יורשין בשבח וארעא דידיה אשבח. משא"כ בבכור, שהרי אחיו יורשין עמו בנכסי אביו ובאים הם מכח המוריש שהבכור בא מכחו. הילכך לא שייך למילף לגבי דבר זה בעל מבכור. ואין הבכור נוטל במלוה [כך אין הבעל נוטל במלוה] בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. וה"ה שאין הבכור נוטל פי שנים בשבח. דכיון דפסיק רב פפא כרבנן במלוה, מסתמא בשבח נמי הכי ס"ל. דאי לאו הכי הו"ל למיפסק כר' בשבח וכרבנן במלוה. וכמו שאין הבכור נוטל במלוה כך אין הבעל נוטל במלוה. דכיון דחזינן מקראי שאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, מסתמא משוינן ירושת הבעל לירושת הבכור לכל דיני ראוי. אי נמי ירושת הבעל דרבנן, כיון דאמור רבנן שאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק נמצא שתיקנו ירושת הבעל כעין ירושת הבכור. והכי מוכח בהדיא בפרק שור שנגח ד' וה' [ב"ק מ"ג ע"א], דתניא התם הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל, אין בעל נותן ליורשיו אין אשה נותנת ליורשיה, ומוקמי לה רבה ורב נחמן בגרושה, אבל באשת איש אין אשה נותנת לבעל לפי שיורש זכות נזקי אשתו, ומקשינן ולוקמה לרבה כגון שגבו [מעות ולרב נחמן כגון שגבו] קרקע, אמר רבא גבו קרקע יש לו וכו', ופרקינן הני מילי לבני מערבא אליבא דרב פפא, כי קאמרי הכא כרבי. פירוש אליבא דרבי הוא דמוקמי בגרושה, אבל אליבא דרבנן אפילו באשת איש מיתוקמא. ואפילו הכי נותן נזק וצער ליורשיה ולא לבעל לפי שאין הבעל יורש נזקיה למר בגבו קרקע ולמר בגבו מעות. הילכך לדידן דפסקינן דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות הם הכי נמי אמרינן בבעל. והא דשבק רב פפא הכא בעל דאיירי ביה ונקט בכור לענין שאינו נוטל במלוה, לאו משום דס"ל דבעל שקיל במלוה, דהא ודאי לא שקיל כדפרישית. אלא להכי נקט בכור גבי פסקא דמלוה, משום דלגבי בכור פליגי ביה אמוראי בשמעתין. ולהכי שבקיה לבעל ונקט בכור. והא ליכא לאקשויי אמאי לא תני להו בהדי הדדי אין בעל ובכור נוטלין בראוי כבמוחזק ואין נוטלין במלוה, משום דגבי בכור משנה שלימה [היא] בבכורות [נ"א ע"ב] דאינו נוטל בראוי כבמוחזק. אבל בעל אינו נוטל בראוי כבמוחזק לא אשכחן לא במשנה ולא בברייתא, אלא מימרא היא דא"ר אבהו א"ר ינאי א"ר ומטו בה משום ר' יהושע בן קרחא מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר ושגוב הוליד את יאיר וכו'. כדאיתא לעיל בפרקין
